אחראים על החינוך בישראל – לסלילת-כבישים

אחראים על החינוך בישראל – לסלילת-כבישים

מאת: המשורר שמואל ירושלמי

בישראל, בדיוק כמו בשאר מדינות קפיטליסטיות, החינוך הוא הדבר האחרון שמעניין את השלטונות. בטירוף ההפרטות הפוקדות ב-20 השנים האחרונות את ישראל, גם זכות לחינוך איכותי ולדעת הפכה למטבע עובר לסוחר.

במיוחד בשנים האחרונות  הממשלה ורשויות מקומיות מקבלות החלטות חסרות כל אחריות על העברת בתי ספר לידיים פרטיות ועל על סגירתם של מןסדות חינוך שלא נראים לשלטונות מספיק רווחיים. רוב המשאבים החינוכיים מושקעים במערכת-החינוך של יישובים ושכונות אמידים כמו: סביון, עומר, רמת-אביב ג’ ואזורי ל’ שבצפון תל-אביב. אך לאותה הממשלה בקושי יש כסף לעיירות הפיתוח וכפרים בדואיים בנגב. אם בשכונות של עשירים כל הזמן מוקמים מבני בתי-ספר חדשים ומרווחים, עם מיטב אנשי-הוראה ומיטב ספרי ואמצעאי-לימוד, אז למשל, במקומות כמו לקייה, שכונה ג’ בבאר-שבע, אבו-כף, שכונות דרום-תל-אביב ומקומות אחרים בארץ – לוקח שנים להשיג ממדינה הסכמה לבנות איזה בית-ספר או מתנ”ס חדש.

זכור לי למשל, סיפור עם המתנ”ס של תל-שבע. למרות היישוב הזה קיים מאז שנות ה-70, המתנ”ס הראשון שלהם הוקם רק משהו כמו ב-95-96. בשנים הראשונות המתנ”ס היה ממוקם בכמה קרוואנים, כאשר אחד מהם משמש כמשרד המנהל ומזכירתו. רק ב-1999 למתנ”ס של המקום בנו מבנה קבע מודרני ומרווח. זאת אומרת, שמשך עשרות שנים לתל-שבע לא היה שום מרכז-תרבות. אותו דבר גם לגבי רהט ויישובי בדואים אחרים, כאשר רק בשנות ה-90, עשרות שנים אחרי הקמתם, ביישובים אלו אומנם בעצלתיים, החלו לקום מתנ”סים ומרכזיות פדגוגיות ראשונים.

גם בבירת-האיזור באר-שבע המצב על הפנים, כאשר חלק גדול ממועדונים ומרכזי תרבות בשכונות-העוני עומדים במצב הזנחה כמעט טוטלית. ומה שפועל, (כמו למשל: מועדון “נעורים” ומתנ”ס ע”ש לוין בשכונה ד’), פועל באמצעות חברה עירונית “כיוונים”, שלמעשה הנה חברה פרטית שגובה מאנשים כסף, וכמובן דואגת לרווחים יותר מאשר לחינוכם התרבותי הנכון של בני הדור הצעיר בעיר. בהקשר זה כדאי לציין (לאלה שטוענים שפעם הארץ הייתה סוציאליסטית) כי גם לפני הפרטת חלק מהמתנ”סים ומוסדות החינוך בארץ, חינוך ותרבות טובים (ולא תמיד נכונים מבחינה ערכית) היו נחלתם של “ילדי-השמנת” משכונות עשירות בלבד.

בישראל, בדיוק כמו בארצות-הברית, רוסיה של פוטין, מערב-אירופה ושאר ארצות קפיטליסטיות – השליטים ומקורביהם  חושבים רק על עצמם. והם לעולם לא ישקיעו אגורה מיותרת אחת בחינוך ותרבות טובים באמת עבור כלל האוכלוסיה, אם הדבר לא יביא להם איזשהו רווח.

כאן בארץ מחנכים לאהוב כסף, לאהוב רווחים, להיות חומרניים וקרייריסטים; אך כאן, אפילו לא חושבים לחנך לשיוויון ולצורך להיאבק בעוולות החברה הקפיטליסטית-החומרנית. כאן מחנכים לבוז לפועל פשוט ולעבודתו, אך לא מחנכים אפילו יום אחד, לכבד את הפועל וואת עבודת-כפיו.

אין ספק, שהשיטה הקפיטליסטית כשלה לא רק מבחינה כלכלית וחברתית, אלא גם מבחינת יכולתה ונכונותה לספק חינוך איכותי ונכון להמונים. לסיום ברצוני לומר, כי אם הייתה ניתנת בידי סמכות מתאימה, הייתי אוסף את כל האחראים על החינוך בארץ והייתי שולח אותם למחנה-עבודה, קצת לעבוד בסלילת-כבישים ובבניית בתי-מגורים המיועדים להמונים.

Comments are closed.